באזור התעשייה של מנוף, במשגב שבגליל, בבנין קטן ולבן, הקים ג'ון אלפורד, מוותיקי מנוף, את "ג'ונקולד" – מפעל –בוטיק לשוקולד. דמיינתי לעצמי סירי ענק מבעבעים בשוקולד וצבעים נוספים המתערבבים זה עם זה בשלל גוונים וריחות ופשוט לא יכולתי לעמוד בפיתוי.

המפעל של ג'ון שונה מהדימוי הנוזלי, הסמיך והמתוק שייחסתי לו. אצל ג'ון החומר האלוהי, שמיוחסות לו סגולות מרפא והרגעה, מאולף לכדורים קטנים בטעמים שונים ובמבחר ציפויים וטעמים. ג'ון נראה הרבה יותר דומה למדען מאשר לטבח, הוא מפקח על הייצור בבגדיו הלבנים ומצנפת השפים שלו במפעל שוקולד שנראה דומה יותר למעבדה : נקי, מסודר ולבן.

במשרדו, מסביר לי ג'ון על הנסיבות שהביאו אותו אל המתוק המתוק הזה, ולמרות שהילדים שלו גאים ומרוצים מאד מזה שלאבא שלהם יש מפעל שוקולד, זאת לא הסיבה היחידה.

- איך הגעת לעסוק בייצור שוקולד?

ג'ון: "נולדתי בניו זילנד וכבר מגיל 9 ידעתי שאני קשור לענייני מזון. הסתכלתי על אמא שלי במטבח והתחלתי לבשל ביחד איתה. היה לי גם קשר טוב עם השכנה שנהגה לאפות עוגות רבות ולבשל תבשילים ניו זילנדים שאהבתי, כמו לדוגמא לחם תמרים. פעם אחת לקחתי את המרשם והכנתי בביתי. התוצאה היתה מוצלחת וטעימה. ומאז התחלתי לבשל. אחרי שסיימתי את לימודי התיכון הלכתי ללמוד טבחות, עבדתי בבתי מלון שונים והמשכתי ללמוד מלונאות. כבר 20 שנה אני בעסקי המזון.

עליתי לארץ ואחרי שהתחתנתי, חיפשתי מקום מגורים כפרי, שיש בו אנשים דוברי אנגלית. מנוף ענה על הדרישות: בית פרטי עם גינה ונוף. 

חיפשתי דרך להשתלב בתעשיית המזון והקמתי באזור התעשיה של מנוף סניף של מפעל ממתקים שבו פיתחתי מוצרים חדשים, בעיקר שוקולדים, ממתקים ותוספים ליוגורטים. עשיתי זאת שתים עשרה וחצי שנים, עד שהחלטתי שהגיע הזמן להגשים חלום ולפתוח מקום משל עצמי. במשך השנים חלמתי הרבה על מקום כזה, אבל לא מיהרתי. הבעיה היא שכשאתה צעיר, יש לך זמן וכוח להגשים את החלומות שלך, אבל אין לך ניסיון והכסף לכך. כשאתה כבר בגיל המתאים, אתה לפעמים חושב שזה מאוחר מדי בשביל להתחיל דברים חדשים. בשנת 2000 החלטתי להגשים את החלום שלי".